סליחה שניצחנו

הרב שי הירש  ב אייר, תשעב  4/24/2012 העליהום התקשרתי המתוכנן היטב, אשר קבל רוח גבית ותנופה מפוליטיקאים קטנים המצויים במצב אלקטוראלי נואש ומשוועים להתרחשות כלשהי במדבר הפוליטי אשר בו הם נתונים, כלפי אחד מטובי בניה של המדינה ....................... 'עם הנצח לא מפחד ממלחמת תרבות' אירועי השבוע האחרון עלולים לגרום למבוכה מסוימת בקרב שלמי אמוני ישראל הרואים (ובצדק!) במדינת ישראל את 'ראשית צמיחת גאולתנו'. העליהום התקשרתי המתוכנן היטב, אשר קבל רוח גבית ותנופה מפוליטיקאים קטנים המצויים במצב אלקטוראלי נואש ומשוועים להתרחשות כלשהי במדבר הפוליטי אשר בו הם נתונים, כלפי אחד מטובי בניה של המדינה, אשר העז להכות 'בברוטאליות איומה', 'פעיל שלום תמים', אשר בסך הכול ,כך נראה, התבלבל בדרכו למחות כנגד עוולות המשטר הסורי בדמשק והגיע בטעות לבקעת הירדן... יצר מבוכה מסוימת בציבור הישראלי הבריא בתחושותיו הקיומיות. חבטות אלו כך מסתבר, הכו בבטן הרכה (מידי) של החברה הישראלית שסועת המחלוקות וחשפו את אחד מסלעי היסוד של הקונפליקט הלאומי הנוקב. מבט רחב יותר על סוגיה זו, יראה שנגד עינינו ממש, מתחולל אחד מקרבות הגבורה ההרואים ביותר, בשדה מלחמת התרבות על דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-אמונית-דמוקרטית לעומת 'מדינת כל אזרחיה רב תרבותית ובה מיעוט יהודי ומיעוט ערבי החיה בשכנות טובה עם מדינה ערבית פלסטינית שוחרת שלום וקידמה בדו-קיום מופלא'. קרב זה ודומיו המתחוללים ממש כאן ב'ארץ חמדת אבות', לפחות, מאז 'פרוץ השלום האזורי' (ע"י 'השר לפיתוח אזורי' וחבריו) עם זריחת שמשו של 'המזרח התיכון החדש' בעידן האשליות האוסלואי (זוכרים את 'פחדני השלום?!'). מהווים חלק מתהליך של בירור ארוך שאותו אנו עוברים ובו, כך מסתמן, יהיה בסופו של דבר ניצחון למחנה השלום האמיתי, הוא המחנה היהודי-לאומי-מוסרי, אשר בסיס כוחו, בנוי ומושתת על תמיכתה 'דה-יורה' ו'דה-פקטו', של רובה המוחלט של האוכלוסייה היהודית במדינה, אשר רואה את מדינת ישראל כמדינת הלאום היחידה האפשרית עבור העם היהודי וכחלק אינטגראלי מתפיסת זהותם העצמית. בחוד החנית של אוכלוסייה זו ניצב הציבור התורני-לאומי המחנך את בניו להגשמת חלום הדורות של 'עם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל'. סא"ל אייזנר – 'המוהיקני האחרון'... את שמעו של סא"ל שלום אייזנר יצא לי לשמוע מידי פעם, בשנים שבהם זכיתי ללמוד אצל אביו, מורי ורבי, הרב בנימין (בני) אייזנר זכר צדיק לברכה, הכ"מ, שהיה מתלמידיו הקרובים של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, הרב בני, נוהג היה לשלב בשיעוריו המרתקים מפעם לפעם, סיפורים או תובנות הלקוחים ישירות מהתנסויותיו של בנו שלום, בצבא. לא אחת ארע שהרב בני היה מבקר בחריפות את הקוד האתי הנוכחי של צה"ל הבנוי לדעתו, על חורבותיו של המוסר הנוצרי המסולף ואת מחבריו של 'קוד מוסרי' זה וכן, היה מבקר את הרפיסות התרבותית הקשה אשר עדיין שרויים בה, למרבה הצער, חלק נכבד מ 'כוהני דת הדמוקרטיה', הסופרים הישראליים בני זמנינו. באחד השיעורים שמסר הרב בני, בנושא זהות יהודית וחשיבותה של ארץ ישראל, סיפר את הסיפור השנון הבא, אשר הולם במיוחד את פרשת 'הסמח"ט המכה' (תודו, ששם הפרשייה הינו מזעזע לא פחות מהשם שנבחר לפרשיה אחרת, פרשיית 'האם המתעללת'...) וכך מספר הסיפור: מטוס אחד התרסק מעל שבט של אוכלי אדם ביבשת רחוקה. את ההתרסקות הקשה שרדו רק שלושה אנשים – אמריקאי, בריטי וישראלי. השבט הפרימיטיבי עט כמוצא שלל רב על המן השמימי שנפל בחלקו והחל מייד בעריכת הכנות קדחתניות להפקת חוויה קולינרית אמיתית מן ה 'מזון הטרי', תוך כדי הסקת האש ותיפוף בתופי 'טאם טאם'. אולם, כנהוג אצל בני תרבות, החליטו בני השבט, בטרם יסבו לסעודתם, להעניק למזון הפוטנציאלי שלהם אפשרות לבקש בקשה אחרונה. ראשית, פנו אל האמריקאי והלה שהיה מפוחד ביותר, ביקש לשתות כוס 'קולה' קרה, כדי להירגע ולהרוות את צימאונו. למרות הקושי שבקיום בקשתו זו, עשו הילידים מאמצים רבים ומצאו בין שברי המטוס פחית קולה, שנשארה קרה דיה על מנת לקיים בה את מצוות הנידון למוות. לאחר מכן, פנו אל הבריטי והלה אשר נזכר לפתע במורשתו התרבותית המעטירה, ביקש שיקראו לפניו מחזה שייקספירי מרגש. לאחר שהתאוששו מההלם שאחז בהם, חיפשו הילידים בשנית בין שברי המטוס ומצאו להפתעתם כרך מאובק של כתבי שייקספיר הפתוח בדיוק בשאלה הנוקבת: 'להיות או לא להיות? – זו השאלה...' כשסיימו להעניק יחס אישי לאמריקאי ולבריטי פנו הילידים לישראלי ושאלו מהי בקשתו? הוא השיב בלי היסוס: 'שיבוא לכאן מיד ראש השבט שלכם!', הילידים תמהו על החוצפה, אולם, החליטו להיעתר לבקשה. כך, הגיע ראש השבט בכבודו ובעצמו לישראלי החצוף ושאלו: מה רצונך? השיב לו הלה: 'שתבעט בי בחוזקה באחורי'. מבלי לאבד זמן מיותר, מלא ראש השבט אחר בקשת הישראלי ואז...לתדהמת כולם... שלף הישראלי רובה מסוג 'עוזי' מכיסו וחיסל את ראש השבט ואת כל הילידים. הבריטי והאמריקאי ההמומים שאלו אותו: מדוע חיכית עד עכשיו?! הרי היינו בסכנת חיים מיידית! (כנראה שהם זיהו בוודאות: 'אמצעי פלוס כוונה...') השיב להם הישראלי: מה זאת אומרת?! כדי שלא תגידו שאני התחלתי.... סיפור הומוריסטי זה היה כנראה נכון בעבר, כיום מסתבר שהשאלה 'מי התחיל' גם היא כבר איננה רלוונטית. מה שרלוונטי הינו אך ורק 'הנרטיב', מי מספר 'סיפור' יותר משכנע... כנראה, שהאליטות התרבותיות השולטות שלנו שקעו בסיפורי 'אלף לילה ולילה' וכבר אינם יודעים מי הוא הנסיך ומי הוא השד... ראוי להזכיר כאן שמייד לאחר מלחמת ששת הימים פרסמו אפרים קישון וקָרִיאֵל גַרדוֹש ('דוש') את הספר 'סליחה שניצחנו', באמת סליחה.... 'ראי, ראי שעל הקיר....' אומנם, אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים קצת על עצמינו מול המראה. 'ראי, ראי שעל הקיר, מי האומה המוסרית ביותר בעיר?!' בסמוך לאישורו של 'חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה' ברוב מוחץ של עשרה מתוך אחד עשר שופטי בג"ץ, פגש ראש ישיבת הסדר אחת, ב 'מר-משפט' בכבודו ובעצמו. כבוד נשיא ביהמ"ש העליון (בדימוס) ו'בית המשפט הגבוה לצדק' (או ליתר דיוק, כתיקונו של השופט (בדימוס) מ.חשין, 'ביהמ"ש הגבוה לחוק'[1]) אהרון ברק בכבודו ובעצמו. ראש ישיבת ההסדר שאל אותו, לא לציטוט כמובן, באם היה מדובר על חוק להסדרת 'תוכנית התנתקות' עבור ישובים ערביים האם לא ברור הוא שבג"ץ היה פוסק אחרת?! התשובה שהתקבלה היתה חיובית. שוב הוכח ש 'מה שרואים משם, (כנראה...) לא רואים מכאן'. שהרי, כלל ידוע הוא: מה שמותר ל'כנופיית שלטון החוק' (כהגדרת רה"מ לשעבר אריאל שרון המצוי זה מספר שנים במצב של 'נבצרות זמנית'), או לפרשים גיבורי עמונה, שרוצצו את גולגלותיהם ופיצחו את מוחותיהם של נערים ונערות צעירים תוך כדי רמיסתם בפרסות סוסיהם (וזאת כמובן, תוך שימוש ו'הפעלת כוח באופן מידתי וסביר', שמירה על תגי זיהוי גילויים כהוראת החוק והימנעות מכשל ערכי!) - אסור לשרוליק... מה שמותר לשוטרי היס"מ, 'גיבורי התהילה' אשר הגנו בגופם על 'קדושת שלטון החוק' בחוות גלעד, תוך כדי שהם מכים במכות רצח את הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית דאז, בדמותו של עמיחי מרחביה הי"ד (שנפל אחרי כן, במלחמת לבנון השניה ביחד עם שכנו 'פורע החוק' שהסתבר אח"כ שהתגורר על 'אדמה ערבית גזולה' בגבעת היובל שבישוב עלי, גיבור ישראל סמג"ד גדוד 51 של חטיבת 'גולני', רועי קליין הי"ד) - אסור לישראל מבית אל או לציונה מעמונה... מה שמותר לקצין חינוך ראשי בצה"ל (לשעבר) אלוף אלעזר שטרן, מה שמותר לניצב ניסו שחם (שהביע חרטה מאז), מה שמותר לשר הביטחון (לשעבר) פואד בן אליעזר, מה שמותר לרה"מ (לשעבר) יצחק רבין, אסור באיסור חמור לסא"ל שלום אייזנר... – שנמצא כידוע, בצד ה 'לא נכון' של המפה הפוליטית. ניטשה כידוע, חילק את המוסר בעולם ל'מוסר עבדים' ו'למוסר אדונים', אז שמישהו כבר יעשה לנו טובה ויסביר לגדי טאוב, ספי רכלבסקי, עקיבא אלדר ועדית זרטל מיהם באמת 'אדוני הארץ'?! [1] כעדותה של הגברת יהודית דסברג מאלון שבות אמה של אפי אונגר הי"ד. ראה 'מעריב' 14.10.11, מתוך כתבתה של חן קוטס-בר. "גברתי טענה כאן טענות של צדק. כאן אין מקומו של הצדק. אנחנו עוסקים כאן בחוק". ענה לה השופט הנכבד. "אמרתי לו 'סליחה כבודו, האם בג"ץ זה לא ראשי תיבות של בית דין גבוה לצדק ?'ואז הוא אמר לי 'זה רק תרגום לקוי מאנגלית'.) http://www.shoresh.org.il/spages/articles/soory%20that%20we%20won.htm

הכיבוש משחית?

הרב שי הירש  כה אייר, תשעב  5/17/2012 אני באמת לא מבין... האם הציונות ומצוות יישוב ארץ ישראל מצדיקה את כל הסבל הזה? אני מבולבל לגמרי. אני מתחיל לחשוב שלום עכשיו צודקים

.......................

השאלה יש לי שאלה שמאד מעיקה עליי. אני בן 17, ציוני דתי, ימני ש... בואו נדבר ת´כלס. נחשפתי באינטרנט למידע ש... בואו נגיד... בתקשורת, בבית ספר ובתנועות הנוער לא מספרים לנו. יש מציאות של כיבוש ביהודה ושומרון. כבר עשרות שנים, הפלסטינים נמצאים תחת שלטון צבאי, ללא מדינה וללא אוטונמיה נורמלית. עושים להם אפליות כגון יותר מים הולכים ליהודים, יותר בתים ליהודים, היהודים לא צריכים לעבור מחסומים והם כן... מה גם, שיש הרבה סיפורים שחיילים מספרים שמתעללים בהםשם. מרביצים להם, מפשיטים אותם, צוחקים עליהם, עושים עליהם משחקי גוף. סליחה על ההשואה אבל זה ממש כמו הנאצים! יש חייל שאמר שהם לקחו בחור פלסטיני, אמרו לו לפסק את הרגליים ושיחקו כל מיני משחקים עליו! ממש כמו שהנאצים גזרו את הזקן של היהודים וצחקו. יש להם מדרכות נפרדות, מציקים להם, גונבים להם את האדמות, בונים התנחלויות על קרקעות ששיכות להם! זה אדמה שאבא שלהם נתן להם! ואני באמת לא מבין... האם הציונות ומצוות יישוב ארץ ישראל מצדיקה את כל הסבל הזה? אני מבולבל לגמרי. אני מתחיל לחשוב שאנשים כמו ישעיהו ליבוביץ´ ושלום עכשיו צודקים. מספרים לנו כמה זה חשוב ארץ ישראל, כמה אסור לוותר, אבל לא מספרים לנו בבני עקיבא שיום יום, שעה שעה, מרביצים לפלסטינים, משפילים אותם, מבקשים מהם ללכת לבדוק אם בתיק שזרקו פה ברחוב מכיל פצצה, "מקסימום" הפלסטיני ימות ועוד הרבה דברים מזעזעים. אפשר הסבר??????????? התשובה שלום לשואל היקר, אשריך שנטיית הצדק והחוש המוסרי הזך והעדין, שהוא מושרש בנו מאברהם אבינו, נטוע בך ואתה לא יכול להשלים עם עוולות הזועקות לתיקונן וחפץ לראות גם את פעולת הלחימה הצבאית באופן אמוני וצודק. גם יעקב אבינו עליו השלום, בעת שניגש למלחמה התיירא מפני האפשרות שיהרוג חפים מפשע, וכך היא דרכה של תורה "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום..." את דברי אליך אחלק למישור עקרוני ולמישור מעשי. במישור העקרוני עליך לדעת ולשנן. א. ארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל ועל כן, מלחמת כיבושה, שחרורה וההתיישבות בה (´התנחלות´) היא מצווה גדולה וחשובה. תושביה הערביים של הארץ, יכולים לשבת בה וליהנות מזכויות אדם וחירויות אנושיות בסיסיות כפרטים ויחידים (וודאי שחירויות אלו הן בכלל החיוב המוסרי והדתי כאחד המוטלים עלינו להעניק להם, במידה ואינם צוררים אותנו ונלחמים בנו) אולם בשום פנים ואופן אסור ולא יכולות שתהיינה להם תביעות לאומיות על ארץ ישראל, וזאת משום שהיא איננה שלהם!!! ומעולם לא היתה שלהם!!! וכל המצאת ´לאומיותם´ (ע"י אחינו-בשרנו שעזרו להם ע"י המצאת ´הנארטיב הלאומי´ שלהם) לא נועדה אלא לנשלנו מאדמתנו ומנחלת אבותינו. (אמנת הפת"ח ואמנת החמאס כופרות בקיומנו הלאומי כעם והן אינן מכירות בנו כעם ישראל ההיסטורי, נשיא רשות הטרור הפתח"ית כתב דוקטורט שלם בנושא הכחשת שואה והוא ושותפיו לא מסתירים את תמיכתם ברציחת יהודים ח"ו.) ב. עדיין במישור העקרוני. מלחמה היא אכן הכרח לא נעים. אך אם ניגשים אליו מתוך תודעה מוסרית וצידוק ערכי ומקיימים רענון מתמיד של דרך הלחימה נוכח המציאות המשתנית, ניתן למנוע ניוון ערכי של הלוחמים והשחתת החברה כולה. וכך מסביר ´אור החיים´ הקדוש, את הבטחת התורה ביחס להריגת אנשי עיר הנידחת "ונתן לך רחמים ורחמך" - שלמרות שהריגת עיר וכל יושביה מטבעה להטביע באדם העושה אותה אכזריות איומה, הרי שאם נקיים את מצוות ה´ בלא התחכמות (כשאול המלך בשעתו) התוצאה תהיה הפוכה לגמרי, אתה תהיה רחמן יותר ולא אכזרי. וכאן אנו מגיעים ליסוד חשוב. (שמעתיו מפי הרב מיכאל הרשקוביץ, ר"מ בישיבת מרכז הרב ורב הישוב נריה) הכיבוש משחית - את המושחתים!!!. כלומר, אם אדם שלא זיכך את מידותיו ולא עמל והתייגע על הבנת צדקת דרכו מבחינה אמיתית ואמונית נצרך להיות במצב של לוחמה מתמשכת, הוא עלול עם הזמן להישבר מוסרית ולהיפך לאכזרי. מה שאין כן אדם או ציבור מברר כל הזמן את דרכו מבחינה תורנית-מוסרית-ואמונית ועל כן מפתח חוסן אמיתי ארוך טווח. פרופ´ ליבוביץ ודומיו יכולים לצערנו להיות דוגמא טובה לאנשים שהיו ציונים ´טובים´ בשורשם אך עם הזמן נשברו ופיתחו פסימיות וקטרוג גדול ביחס לעם ישראל ומדינת ישראל. וזאת, בדיוק בשל נקודה זו, חוסר אורך נשימה וסבלנות כלפי תהליכים היסטוריים ואמונה בצדקת הדרך. (במקרה של פרופ´ ליבוביץ - הכחשת סגולת ישראל ובלבול נוראי ביחס למשמעותה הרוחנית של מדינת ישראל וזאת בשל הכפירה הנוראה של פרופ´ ליבוביץ שלפיה אין רבש"ע מתגלה אלינו דרך ההיסטוריה). ואכן, לצערנו הרב, בערוגות השמאל הקיצוני ישנם ´עשבים שוטים´ שעקב תפיסות מוסריות מעוותות פועלים בגלוי כנגד חיילי צה"ל וכנגד אחיזתנו בארץ. ג. במישור המעשי - צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. וזאת עליך לדעת באחריות מליאה. (וגם אם לנו כאנשי תורה יש ביקורתיות רבה על מוסריות זו שלפעמים מביאה לאבסורדים בלתי נתפסים..) חלק מהמלחמה הכוללת שאנו נתונים בה היא מלחמה פסיכולוגית שמנהלים אויבנו כלפי ´הבטן הרכה´ של החברה הישראלית – הרגישות המוסרית וקדושת חיי האדם. הם עושים זאת בעיקר ע"י מתן דיס-אינפורמציה ובדיית והעללת סיפורים הזויים ומופרחים כנגד חיילי צה"ל ולוחמיו. (ודו"ח גולדסטון יוכיח...) המזכירות את אירופה בתקופה הגרועה שלה בעת עלילות הדם או את התעמולה הנאצית (אתה מוזמן להיכנס לאתר מבט לתקשורת ה´פלסטינאית´ ולהיווכח בעצמך בתעמולה האנטישמית המקומית) רק לפני מספר שבועות הוכיח יהודי צרפתי את ביום עלילת הריגת הילד (´סמל מכונן´ של אויבנו) מוחמד א- דורה´ על ידי חיילי צה"ל כביכול והראה לעיני כל העולם את פרצופם האמיתי של הערבים. שמגייסים את מיטב השקרים הניתנים להעלות על הדעת במלחמתם בחיילי צה"ל.(אלו אותם מחבלים אשר פוגעים בחולים מבני עמם בבית החולים בעזה ומאשימים בכך את חיילי צה"ל.) וכן, האם שכחת כבר את פרשת המרמרה הטורקית שהיו בה ´פעילי שלום לא חמושים..´ שלא עסקו בשום ´התגרות´ בחיילי השייטת שפשוט ´טבחו´ ב´מסכנים´ הללו... על כן, אני במקומך הייתי מתייחס בספקנות מרובה לכל מיני ´עדויות´ כנגד חיילי צה"ל ופונה לדובר צה"ל לשם בירור העניין. (לשם האיזון נזכיר, כי לו היינו אוספים את כל עוולות המוסריות שנעשים ע"י אויבינו כלפינו לספר אחד, לא היה מספיק דיו באף מדפסת בעולם כדי להדפיסו...) אולם לסיום, אסייג את דברי האחרונים באמירה העקרונית, כי אכן כשתגדל ותהיה אתה עצמך חייל בצבא, עליך להיות מגדלור מוסרי. מה שמותר מותר, ומה שאסור - אסור באיסור חמור. ואם תראה חברים (שאינם שומרי מצוות או גרוע מכך שומרי מצוות) מתעללים סתם כך בחפים מפשע - עליך לגעור בהם ולומר שהם פוגעים ומזיקים לאחיזתנו בארץ!! וזאת משום שאחיזתנו בארץ היא אחיזה במוסר ונועדה להיטיב לכל האנושות כולה בסופו של דבר (ובכללה גם לאומה הערבית!!) ועל כן יש לכבד כל אדם שנברא בצלם אלוקים ואין לצער סתם שום ברייה. ומעשה ברב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל שהלך ברחוב בירושלים וראה נערים יהודים מתגרים בערבים רוכלי רחוב ומייד כתב מכתב נזיפה חמור למנהל בי"ס של נערים אלו אודות מעשה זה. (´אילת השחר´, לרב יעקב פילבר, עמוד רס"ה, ועיין שם עוד עמוד רנ"ז - רס"ו) אנחנו לא ברברים!! הרב צבי יהודה זצ"ל היה אומר "אין לנו עסק עם מוסטפה או עם אחמד" – כלומר, אין לנו בעיה עם הערבי הפרטי, אלא שלצערנו הרב, האומה הערבית עדיין מנסה להשמידנו. "אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה". בשנים הללו שאתה עוד יכול לשבת ולהתגדל מבחינה רוחנית, עלה במעלות התורה והמוסר ודע כי ה´ הוא הנותן לנו כוח לעשות חייל ובשם אלוקינו נדגול. ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום... מקור: http://www.shoresh.org.il/spages/articles/the%20occupation.htm

הקדוש שמעון פרס

אסף גולן  יט טבת, תשעד  12/22/2013 לאחרונה החל נשיא המדינה לטעון כי עשיית שלום היא ערך מוסרי לעצמה ללא קשר לזהות האויב ולרצונו בשלום כזה. עמדה כזו אינה מוסרית

......................

בזמן האחרון, ובעיקר בנאומיו האחרונים הפך נשיא המדינה שמעון פרס לתיאולוג דתי שמייסד את דת השלום בצורה רוחנית. פתאום ממהלך מדיני שמטרתו השקטת האזור הסוער שלנו, הפך השלום לערך בפני עצמו שיש לשאוף אליו ללא קשר לעמדות הצד השני. שוב ושוב מזכיר נשיא המדינה שלנו כי השלום הוא ערך מוסרי. במילים אחרות, אנחנו נמשיך לשאוף לשלום ללא קשר למאכלת המונפת עלינו שהרי ערך מוסרי דורש כידוע מסירות נפש. העמדה המוסרית המזויפת הזו צריכה להיות מוכרת לכל ישראלי ובוודאי לכל יהודי בעל זיכרון היסטורי שהרי כבר לפני אלפיים שנה זכינו לשמוע את המכתם המטופש שמציע להגיש את הלחי השנייה למי שסטר לנו על הלחי הראשונה. למרבה המזל, בניגוד להיום, אז חז"ל ידעו לזהות את הזיוף של אומר הדברים והקיאו את ישו ותלמידיו מתוכם. אגב מבחינה מעשית ההקאה הזו כנראה נעשתה מאוחר מידי שהרי עם ישראל שילם בריבית דריבית על "המוסר" הזה. מיטב בנינו הוקרבו על מזבחות שונים בגין האמונה שמקדת סובלנות, פתיחות ומתינות. כיום הדברים שונים ואנו זוכים שוב ושוב למכתמי חכמה סהרוריים שהקשר בינם לבין המציאות דומה לקשר שיש בין חאלד משעל ומנהיגי אל קעידה לחזונו של ג'ון לנון על שלום עולמי. לכן כדי לחדד קצת את הדברים ולהעמיד אותם על דיוקם הבה נזכיר כמה דברים שכמדומני נשיא המדינה הרוחני שלנו שכח: זה לא מוסרי לתת רובים למי שיירה בהם אחר כך עלינו, זה גם לא מוסרי לשחרר רוצחי נשים וילדים או סתם עוברי אורח תמימים, כלומר ייתכן שזה מעשי מבחינה מדינית אבל אין כאן גרם אחד של מוסר או רוח הנביאים שבה מרבה להתהדר נשיא המדינה שלנו. אני כבר לא מדבר על העובדה הפשוטה שזה לא מוסרי לתפקד כחתרן בלתי נלאה ולחתור תחת כל הנהגה נבחרת בעם ישראל שאינה אתה. אז נכון כיום בתרבות הישראלית המודרנית, לשמעון פרס כנראה מותר הכל, גם לעוות את ההיסטוריה, גם להגדיר מחדש את מושג המוסר והצדק. אלא ששום הסתרה לא תמחק את העיוות וחוסר המוסריות של מי שעד היום לא מודה בטעות הנוראית של אוסלו ולא מסוגל להסתכל בעיניהם של בני המשפחות השכולות ואלפי הפצועים שהשאיפה המוסרית המטופשת שלו גרמה להם. ומשום כך יש להזכיר לנשיא המדינה, כי המוסר קשור אל האמת ובמקום שהשקר מולך אין מוסר, מקסימום יש ריקבון מוסרי שעטוף בהמון ניירות צלופן חגיגיים שמכהים את הסירחון. אז נכון, כדאי מאד לחתור לשקט עם שכינינו, ואפשר להתווכח על הדרך הראויה בה צריכה ללכת ישראל מבחינה מדינית. אלא שאין שום קשר בין המעשים האלו למוסר. מדובר סך הכל בבחירה שלנו מתוך חוסר ברירה ומתוך רצון לטבעי לשרוד בג'ונגל בו זכינו לחיות. במלים אחרות אין שום דבר מוסרי במציאות בה אנו משלימים עם חיות אדם ורוצחי ילדים, שהרי מבחינת האמת מקומם היחידי הוא על הגרדום. אנו לא עושים זאת רק כי אין לנו את היכולת ולא בגלל אמונותיו של הקדוש שמעון. מקור: http://www.shoresh.org.il/spages/articles/the%20holy%20man-%20shimon%20peres.htm

ההיסטריה העונתית של השמאל

אסף גולן  כב שבט, תשעד  1/23/2014 החשש החדש של השמאל הישראלי מפני החרמת ישראל בעולם חושף שוב את הגישה הרואה בישראלים את האשמים היחידים בשיחות השלום.

.......................

הכישלון המסתמן בשיחות עם הפלסטינים החל אתמול לתת את אותותיו בישראל בצורה של קמפיין חדש מבית מדרשו של השמאל הישראלי. הכוונה כמובן למסע האימה החצי שנתי בדבר בידודה והחרמתה של ישראל. אם בעבר ההתמקדות היתה בחרם מדיני או בתביעה של קציני צה"ל לבית הדין הפלילי בהאג אזי אתמול זכינו לאיום חדש או לחרם כלכלי שיפגע בכלכלת ישראל ובעצם בכיס של כולנו. שורה מכובדת מאד של אנשי עסקים התגייסה לקמפיין ההפחדה הנוכחי וצוטטה כחרדה מאד ממצב בו תוצרת ישראל תוחרם בעולם. הפרסומים האלו, שכרגיל פומפמו באופן בוטה ונחרד, חשפו שוב את ההיגיון הבסיסי ששולט בשמאל הישראלי לפיו המדינה היא זו שאשמה בלעדית בכישלון המו"מ עם הפלסטינים. עובדות כמו המוכנות העקרונית של כל ממשלות ישראל, מימין ומשמאל, לוותר על רוב חלק ארץ ישראל המצויים ביו"ש לא מפריעות למשוכנעים לראות בירושלים את האשמה היחידה במצב המדיני בארץ. כך קורה שאבו מאזן וחבריו מקשיחים כל הזמן את עמדותיהם ומסרבים לוותר על זכות השיבה או להכיר בישראל כמדינה יהודית אבל ישראל היא שאשמה במתרחש. הגישה החולנית הזו היא ללא ספק פתולוגיה נפשית חולנית של עם או לפחות חלקים מתוך עם שלעולם לא מסוגל לראות את יתרונותיו ואת מעשיו הטובים. במקום לראות כמה ישראל ויתרה וכמה ראוי כעת לצד השני לוותר ולקבל אותנו, יש ישראלים שממשיכים לראות בעצמם את האשמים במצב. הקבלה המוחלטת הזו של הנרטיב הפלסטיני היא אובדן כל יכולת הכרה בערכו העצמי של עם ישראל כבעל זכויות קיום במזרח התיכון במולדת אבותיו. גישה כזו לחיים כמובן לא תוביל לעולם להסכם שלום או לכל סוג של רגיעה עם עמי האזור. שהרי מדינות ערב והפלסטינים מריחים את החלושה הישראלית הזו ומעריכים שעם עוד קצת לחץ מדינת ישראל תקרוס אל תוך עצמה ותחרב. שהרי לנותני הטון המרכזיים בה אין שום עמוד שדרה לאומי אמיתי. כך שוב קורה שהשמאל הישראלי, דווקא משום נמיכות הקומה שלו, מרחיק את הסכם השלום עם הערבים. מעבר לכך על ישראל להפסיק להיחרד כל פעם מחדש מהאפשרות של חרמות עולמיים עליה. שהרי מי שמאמין באמת הפנימית שלו, מוכן להילחם עליה גם אם מלחמה זו משמעותה ויתור על תענוגות החיים וקוקטיילים אפנתיים באירופה. מקור: http://www.shoresh.org.il/spages/articles/the%20left%20wing%20histeria.htm

אין להם אלוהים

אסף גולן  יט תמוז, תשעד  7/17/2014 עולה השאלה מהיכן התבוסתנות הזו? מה הלך הנפש שגורם לאנשים מתוחכמים, בעלי יכולת אינטלקטואלית גבוהה כל כך, לוותר על כך סוג של רוח לחימה?

.......................

כבר ממש מתחילת מבצע 'צוק איתן' דנו כלי התקשורת בארץ בדרכים לסיומו. כתבים ושדרנים שמעולם לא לחמו או לבשו מדי צה"ל ושמועלם לא התמודדו עם הצורך לספק ביטחון אמיתי לחברה הישראלית, מעיזים לתת הוראות לראשי מערכת הביטחון או סתם לחולל פאניקה בציבור. המציאות הזו מתרחשת כשברור לכל כי ארגון חמאס לעולם לא יכיר בישראל ומבחינתו דין כל תושבי המדינה, לפחות אלו היהודים, מוות. ועולה השאלה מהיכן התבוסתנות הזו? מה הלך הנפש שגורם לאנשים מתוחכמים, בעלי יכולת אינטלקטואלית גבוהה כל כך, לוותר על כך סוג של רוח לחימה? מה מביא אנשים לתפיסת עולם אובדנית? הוותרנות הזו של השמאל הליבראלי במערב, ששולט באמצעי התקשורת ובאקדמיות השונות בארץ ובעולם, נעשית משונה עוד יותר לנוכח העובדה שמן העבר השני, כלומר העולם האסלאמי, נוטה יותר ויותר לעבר הרצחנות נוסח דאעש ואל קעידה. קשה אפוא שלא לראות בכך סוג של פתולוגיה פסיכוטית. שיבוש התנהגותי שביסודו עומדת ככל הנראה משאלת מוות. וקשה גם שלא לראות קשר בין חוסר הילודה במערב, שהגיע לרף התאבדותי כשלעצמו, להתאהבות המשונה שלו גם באסלאם הרצחני. כיצד פרויקט הנאורות וההשכלה הביא אותנו עד הלום? כיצד תרבות כל כך מפותחת וטכנולוגית מתמסרת בחדווה כזו לכוחות הרס חשוכים שכל שאיפתם היא הרס הקדמה? נראה לכותב שורות אלו, כי שורש העניין באובדן האמונה באלוהים. השכלה עמוקה ככל שתהיה אינה מספיקה כדי לקיים את בני האדם. צלם אנוש שבנו דורש משמעות רוחנית לחייו. כוח מניע פנימי חי שמעניק תוכן לחיים, שמאפשר לפרט להבין את חייו כחלק מאורגאניות קוסמית שנעה קדימה אל תכלית טובה יותר. התרבות המערבית היתה חדורה תפיסה כזו, באמצעות הדת. למרבה הצער, פרויקט ההשכלה והתפיסות הביקורתיות שצמחו מתוכו הפכו את העולם למקום חסר אלוהים במשמעות האקסטאטית והרגשית של הביטוי. הריקנות הזו אינה סתם ריקנות רגשית, אלא גם סירוס של דחף החיים האנושי. המערב יצר פער בלתי ניתן לגישור בין החלק המשכיל באדם לחלק המרגיש הדתי בנפש. הפער הזה יצר קרע בתוך האישיות התרבותית שלנו. שסע מסוג זה ככל הנראה אינו אפשרי בחברה האנושית והוא גוזר עליה כיליון. סתירה פנימית כזו במילא גם מייצרת התאהבות בכוחות שאין בהם קרע כזה, גם כאשר מדובר בצדדים נמוכים וברברים שרוצים להשמיד את התרבות עצמה. http://www.shoresh.org.il/spages/articles/we%20dont%20have%20god.htm

דברים שלמדתי מההתנתקות

השר נפתלי בנט  יט אב, תשעד  8/15/2014 למדתי שמדינה פלסטינית תרסק את התיירות, העסקים, המסחר. היא תזניק את הוצאות הביטחון, ותכניס אותנו לבידוד בינלאומי.

......................

(לפני תשע שנים בדיוק, החל ביצוע תוכנית ההתנתקות). מי שבורח מהטרור, הטרור רודף אחריו. מי שרודף אחרי הטרור, יחיה בביטחון. אף פעם לא לחפש תירוצים למה אני מיישב את הארץשלי: התשובה היא שהארץ פשוט שלי. למדתי שמי ששואל ״מה יש לנו לעשות שם, זה מסוכן״, יגלה תמיד שמתחילים לשאולאותו את אותה השאלה גם אם הוא גר בתל אביב. למדתי שמדינה פלסטינית תרסק את כלכלת ישראל: היא תרסק את התיירות, העסקים, המסחר. היא תזניק את הוצאות הביטחון, ותכניס אותנו לבידוד בינלאומי. מה שעשתה רקטה אחת שעפה מעזה ליהוד, עלול לעשות טיל נגד מטוסים מהשומרון, 6ק"מ מנתב"ג, אולי אפילו טיל כתף. רק שאז לא נושבת ליומיים. מה שלא עשתה מנהרה אחת מעזה, תעשה מנהרה לכפר סבא, יעשו מנהרות לכביש 6. זאת לא תיאוריה, זאת סיבה ותוצאה. אסור שזה יקרה. יש לנו מדינה שהתפתחה מדהים, 67 שנים, מתוכם 50 עם יהודה והשומרון, ובזכותם. בשביל פנטזיות משיחיות על שלום עם רוצחים לא נהרוס את הכל. למדתי גם לא להקשיב לאומרים: ״אם הם יפגעו בנו ניכנס בהם, תהיה לנולגיטימציה בינלאומית״ - העולם בז לחלשים ולנסוגים. מעמד ישראל מאז הבריחה מגושקטיף הידרדר כמו שלא היה מעולם. מהבתים אותם פינינו בגוש קטיף ירו עלינו עכשיו, אך בשום ראיון בינלאומישערכתי לא נתקלתי בסימפטיה כלפינו בגלל זה. הפוך. למדתי לא להאמין בעיניים עצומות לאמירות מומחי ביטחון, גם אם הם הרוב. (לא להאמין לאנשי התקשורת, גם אם הם הרוב (הרוב רק על המסך). למדתי לאהוב את עם ישראל. ראיתי את הילדים של גוש קטיף מחרפים נפשם יחד עם כלל עם ישראל, מוסרים את הנפש על גורלנו במלחמת לבנון השנייה ובמלחמה בעזה: למדתי שאין לי עם אחר, אין צבא אחר, שאין מקום אחר ליהודים בעולם. שאם לא נהיה ביחד, לא נהיה. אחרי ההתנתקות, ואחרי מלחמת לבנון השנייה, הבנתי שאני לא עומד מהצד. ולמדתי שאני לא מוכן ששוב יהודי יגרש יהודי. לעולם. מקור: http://www.shoresh.org.il/spages/articles/things%20that%20a%20learned%20from%20the%20hitnatkut.htm

מה אמרו הפרשנים, לפני 9 שנים, טרם חורבן גוש קטיף

ארץ ישראל שלנו  כט אב, תשעד  8/25/2014 כיום, כשאובאמה כופה למעשה על ישראל הפסקת אש, כדאי להיזכר בעזרת אנשי ארץ ישראל שלנו, בכמה דברים שאמרו הפרשנים והפוליטיקאים על ההיתנתקות.

.......................

אריק שרון - (א)  אני רוצה שתדעו, אשקלון וישובים אחרים לא יהפכו לקו החזית. (ב)  אני מבין בביטחון, ואני מבטיח לעם ישראל 40 שנות שקט. במשך כל ימי מבצע "צוק איתן" התמלאו אולפני הרדיו והטלוויזיה בפרשנים ומומחים, רוב רובם מהצד השמאלי של הקשת הפוליטית. אלה אותם פרשנים גאונים שהבטיחו לנו גן עדן עלי אדמות, אם רק נברח מגוש קטיף. מעניין שאף כתב לא שואל אותם על התחזיות שלהם עצמם לפני 9 שנים, שהצדיקו ותמכו בחורבן של 30 ישובים פורחים, והפכו לפליטים כ-10,000 חקלאים חרוצים. אותם אנשים שהגנו בגופם על מדינת ישראל מפני הרקטות והמנהרות, לא הגיעו אל השלווה גם בחלוף 9 שנים מיום שגורשו מבתיהם. להלן כמה תחזיות של אותם פרשנים גאונים בשנים 2004 ו- 2005: 1. אמנון אברמוביץ' בראיון למקור ראשון 4.8.05 אבל חשוב מכך, ישראל מוחזקת ככוח כובש בעזה, למעמד המפוקפק הזה יש מחיר. ההתנתקות אמורה לסיים את המעמד ואת מחירו. 2. האלוף (במיל') דני רוטשילד הוא נשיא המועצה לשלום ולביטחון, והוא החתים מאות קציני מילואים שמאלנים, על גלוי דעת בו נאמר בין השאר: ההתנתקות תאפשר את יכולת הפעולה של כוח הביטחון ותעניק לה לגיטימיות. היא תגרום לשינוי אסטרטגי מדיני ותפתח סיכוי להסדר, ההתנתקות חשובה לביטחון הלאומי. 3. יעל דן, גל"צ, 25.8.05 מראיית יומיים אחרי עקירת נצרים את תושבת המקום, רחל משולמי,  אם ל-17 ילדים "אני חייבת לשאול אותך: האם אין לך, למרות כל הכאב, איזו הקלה שחיי ילדיך יהיו בטוחים יותר עכשיו כשיצאת מנצרים?" בדיוק שנה אחרי הראיון הזה נפל בלבנון, בנה של רחל, עמי משולמי הי"ד. יש להניח שחלק מבניה של רחל לוחמים היום ברצועת עזה, ממנה גורשו לפני 9 שנים. 4. דב וייסגלס: על הטילים בעזה "יש לנו בעיה של חפצים מעופפים, אבל במונחי ביטחון זה לא פקטור משמעותי ולא איום לאומי". 5. רן כהן: "אנשי הימין דיברו על הקסאמים שיעופו מכאן ומשם, ואני אומר לכם מי שרוצה לחוס היום רק על שדרות אלא גם על אשקלון, צריך לתמוך בהתנתקות". 6. שאול מופז: "ההתנתקות תעניק יותר ביטחון לאזרחי ישראל, ההתנתקות מהלך הכרחי ונבון". 7. בנימין בן-אליעזר: "אם לא נעשה את הצעד הזה, (של חורבן גוש קטיף) מהר מאוד נמצא את אל-קאעידה וחיזבאללה כאן". 8. מאיר שטרית: "יש טענה שיהיה איום על יישובים בנגב, אני עוד לא שמעתי טענה מגוחכת כזאת". 9. שמעון פרס: ההתנתקות אינה גירוש אלא הצלה. 10. בוזי הרצוג: ההתנתקות היא בעלת משמעות היסטרית להוצאת המדינה מן הבוץ בעזה. 11.  חיים רמון: מה יש לנו לחפש בגוש קטיף? כן, מר רמון יש לנו לחפש הרבה בגוש קטיף: מנהרות , טילים, רקטות, רוצחי נשים וילדים ועוד ועוד. כן, מר רמון יש לנו לחפש שם גם את שרידי גופותיהם של לוחמי גולני. אם מהנדס היה מתכנן בנין, אשר קרס תוך שנה, האם היו מזמינים אותו להופיע בטלוויזיה כמומחה לבניית בתים ? מעניין שהתקשורת כמעט לא מזמינה, פרשנים אשר חזו בשעתו את העתיד לאמיתו ולאשורו. ב. קיבוצי עוטף עזה הפגינו בחדווה בעד ההתנתקות, וקיבלו במקומה את סיוט מנהרות התופת עכשיו, במחיר דמים כבד, נפל האסימון. כמה עצוב. כמה כואב לקרוא מכתב שכתב איש שמאל ושמו יעקב, לח"כ עמרי בר-לב, שטען בכנסת, מתוך חוסר אחריות וללא הכרת המצב, כי "ההתנתקות הורידה דרמטית את מספר נפגעינו". כותב לו יעקב: "...אני איש שמאל מקיבוץ בעוטף עזה ומצביע העבודה. ככה אני אומר לך בבירור, שמאז ההתנתקות פוטנציאל הפגיעה בנו גבר אלף מונים, שמקדם הפחד בקרב האוכלוסייה נוסק לשמים. כולנו בודקים, כשהאדמה רועדת תחת רגלינו, אם זו רעידת אדמה או פשוט גיחה מהקרקע של גיבורי פלשתין. עליך להפנים שאריאל שרון פשע בהפקרה ביטחונית של הרצועה, הניח מארב אש לסיכויי השלום, ואנחנו נפלנו לתוכו כעיוורים פתאים. יצאנו מעזה, שם נהגנו לערוך קניות ולהשתכשך בים, כפראיירים טיפשים שקונים את כל הקשקושים של שרון ושאר חכמי פורום החווה. הגענו לכך שילדינו מיואשים, מדברים על התאווררות ארוכה בחו"ל". (תודה לעיתונאי המצוין מנחם רהט). מועתק מתוך: http://www.shoresh.org.il/spages/articles/what%20they%20said%20about%20the%20hitnatkut.htm

אין ולא יהיה חרם מדיני, המשק הישראלי בצמיחה וההתנחלויות חוסכות כסף.

מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, שמואל סלבין, סבור שהשמאל הישראלי מבלבל לציבור את המוח

לא מפחד. שמואל סלבין

לפני מספר שבועות התייצב שמואל סלבין, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, בכנס של "מרכז אדם ואדמה" באוניברסיטת בר אילן וניפץ בזה אחר זה כמה מיתוסים שהתקשורת ומספר מפלגות חוגגות עליהם בשנים האחרונות. ההרצאה הייתה יחסית קצרה אבל הקהל שהקשיב בקשב רב לסלבין, לדיבור המהיר ולקול הכל כך צרוד, נשאר די המום מהנחרצות של אחד הכלכלנים הבכירים בישראל. יגאל דילמוני, סמנכ"ל מועצת יש"ע, ניסה להקשות על המרצה מנתונים שונים שפורסמו בעיתון 'הארץ'. זה היה השלב שהכלכלן הבכיר הרים את קולו ודרש מהציבור להפסיק להקשיב ל"שטויות, לכזבים ולסיפורי הבדים שמתפרסמים בעיתונים", ובעיקר בעיתון לאנשים חושבים. 


עכשיו, כשהנושאים הכלכליים נמצאים על הפרק, ח"כ סתיו שפיר תוקפת את התקציב שזורם להתנחלויות, לפיד מבכה את מצבם של אנשי מעמד הביניים ואתרי חדשות מובילים מפרסמים מדי יום כתבות על העוני והילדים הרעבים בישראל זו הזדמנות מעולה לברר עם אחד האנשים ששימש כיועץ כלכלי לראשי ממשלות  וכמנכ"ל האוצר והרווחה, איפה הכסף? ומדוע לדעתו כל הפחדות השמאל, על חרמות, בידוד מדיני, עוני, מדינה פלשתינית אין להם, כך הוא טוען, שום קשר למציאות.

אז אתה ו'הארץ' כבר לא?

"הפסקתי לקרוא. קראתי אותו במשך שנים והפסקתי כי נמאס. כמה אפשר? יש גבול. העיתון הזה הדרדר מעיתון שמאל לעיתון שמטיף לשנאה. אני לא רוצה להיות שם. ברגע שהוויכוח נהפך לשנאה נטו זה לא מעניין. יש משפט של אוסקר ויילד שכתב 'למה לי לבזבז שנאה אם אני יכול להסתפק בבוז'."

הבוז הנעדר גינוני פוליטיקלי קורקט של סלבין מופנה לא רק ל'הארץ' אלא לכמה וכמה מפלגות והלכי רוח שקנו אחיזה בתקשורת ובציבור הישראלי. המיתוס הראשון, שסלבין מעוניין לנפץ הוא התפיסה שרע כאן, לא טוב לחיות במדינת היהודים ואוטוטו העולם כולו ואירופה הנאורה מפנות אלינו עורף. "בעשרים שנה האחרונות, צמיחת המשק הישראלי הוא בין הכי גבוהים בעולם", קובע סלבין, כל ההפחדות של אנשי השמאל שיהיה משבר עולמי ויתקעו אותנו, ויעשו לנו, אלו הכל דברי הבל. עכשיו לי יש מנהג כזה להיות מבין האנשים שבודקים את המספרים ולא את הדיבורים".

ובכן, הבא לנו כמה מספרים.

"אני אם אני משווה את הייצוא הישראלי שהוא הפרמטר הכי רגיש בסיפור הזה כי בו אתה מדבר עם העולם ולא עם עצמך אז בשנת 2014 הייצוא של ישראל, הגיע ל-98 מיליארד דולר. מדינת ישראל מייצאת לכל העולם, אירופה המערבית והמזרחית, ארה"ב, סין, יפן, דרום אמריקה ואפילו אפריקה. אם נשווה מה שהיה לפני 30 שנה אז ייצאנו 10 מיליארד דולר הרי שהיום אנחנו מתקרבים ל-100 מיליארד דולר. כלומר, גדלנו באלף אחוזים. מי שמאיים עלינו בחרם אין לו מושג על מה הוא מדבר", אומר סלבין ושולף גזיר עיתון של "דה מרקר".

"אתה שם לב לכותרת?", שואל סלבין ולא מחכה לתשובה, "הישג של 4 מיליארד דולר בגיוסי סטארט אפ בשנת 2014, זה הגיוס הגובה ביותר שהיה במדינת ישראל אי פעם. מספיק לך או שאתה רוצה עוד?".

תן לי עוד.

"אתה יודע שמספר המובטלים בארץ הוא מהנמוכים בעולם? זהו המספר הנמוך במדינות ה-OECD. כלומר, היום המשק הישראלי במאקרו הוא בתנאים הכי טובים מבחינת ההיסטוריה של ישראל והוא מבין הטובים בעולם. אז צריך לדעת איפה אנחנו חיים."

אוקיי, איך זה מסתדר עם העובדה שצעירים לא יכולים להשיג דירה?

"אין ספק שמחירי הדירות עלו ב-7 שנים אחרונות. עם זאת, משנת 1997 עד 2007,  במשך עשור, מחירי הדירות ירדו. בגלל שהמחירים ירדו הפסיקו לבנות. הפסיקו לבנות - המחירים עלו. עכשיו המחירים עולים, אז בונים יותר. אין ספק שקשה לבנות בית בישראל. המחירים יקרים ויש לכך הרבה סיבות, אבל היום אין חוסר בדירות. המחירים עלו בכל הארץ, בעיקר באזורי ביקוש. אין סיבה שכולם יתיישבו בתל אביב או בגוש דן הצפוף. לוד, מרחק של פחות מ-20 ק"מ מתל אביב, המחירים עלו אבל לא כצעקתה. לא רק בלוד, ראש העין, קרית גת, יהודה ושומרון אפשר למצוא דירות. עובדתית יש היום 27 אלף יחידות דיור חדשות לא מכורות. עכשיו ישנה אגדה שלא קשורה למציאות כאילו רק הממשלה שולטת במחירי הדיור".

ולא היא?

"אני קורא לשיח הזה היום 'שירת הקרקעות'. אורי אריאל, צריך לומר, עשה עבודה מצוינת ושחרר קרקעות. זה מצוין, אבל מישהו צריך לבנות על הקרקעות האלה. עכשיו הקבלנים לא ירצו לבנות אם המחירים ירדו. יש את אלמנט הבנקים. הבנקים לא נותנים אשראי מספיק לקבלנים ואף אחד לא יכול להגיד לבנקים למי לתת, וגם מדיניות בנק ישראל לא נשלטת ע"י הממשלה. גם אם הממשלה תשחרר קרקעות ל-150 אלף יחידות דיור, אם קבלנים לא ירצו לבנות לא יעזור שום דבר".

אז מה שורש הבעיה כאן?

"שורש הבעיה זה היצע וביקוש. יש כאן בעיות קשות של ביורוקרטיה. היום מקדשים הכול, מקדשים את 'הירוקים'. יש יותר מדי וועדות. אני מגיש תכנית ותוקעים אותי בין שנתיים לעשר שנים בוועדה המקומית והמחוזית. הכוח והעוצמה של המשפטיזציה הורסים את המערכת. ישנם 18 גופים שמעורבים בבניית בית, ועדות מחוזיות, בנקים, ארגונים, משפטנים, אין סוף גופים כך שמי שחושב שהמפתח נמצא רק בידי הממשלה לא יודע איפה הוא חי".

אז יש משהו במחאה החברתית או שהכול פוליטיקה, וצעירים מפונקים.

"אין ספק שהמחירים בארץ בחלקם יקרים ובתחום המזון ישנם שלושה, ארבעה גופים ענקיים ששולטים בשוק ולא מאפשרים למחירים לרדת. אבל אני טוען שאדם צריך לחיות לפי יכולתו לא לפי מה שהוא חולם. רווק בתל אביב לא חייב לשתות קפה הפוך כל בוקר. ישנם אנשים שחייבים לנוסע לחו"ל כל שנתיים כי אי אפשר אחרת. וואלה, אפשר אחרת. עכשיו מדברים על אירופה במין ערגה כזו, תשמע טוב, באירופה ישנן מדינות שאבטלה של הצעירים היא 50% ומעלה. ספרד, יון, אנגליה, צרפת ואיטליה יש שם כבר דור שני שלא עובד."

טוב, העיניים נשואות לברלין לא לספרד.

"אבל זה קשקוש", הוא מרים את קולו, "הרי ברלין הייתה עיר חלשה ביותר, עניה, עיר קצה. בגלל שהיא הייתה מחולקת בין מזרח ומערב גרמניה, והשלטון במערב גרמניה ביקש לעודד את ברלין בנו דיור לצעירים. אבל האמת היא שברלין לא צומחת. אולי המילקי יותר זול אבל יש דברים אחרים יקרים יותר. כלומר, רמת החיים בארץ היא יקרה אבל באירופה היא לא פחות זולה. מי שחושב שהוא ייסע לברלין ויקבל דירה בזול זה שקר מוחלט, מניפולציות על דעת הקהל. אגב, אני רק שומע על ברלין ומקבל חלחלה. גרמניה?! שהשמידה אותנו? זה היעד אליו נושאים את העיניים? שייהנו שם עם הימין הקיצוני שצומח שם. מה שפועל נגד יוקר המחייה זו רק תחרות ורגולציה הדוקה יותר, ואם המחאה החברתית תגרום לכך שיותר יזמים ייכנסו לשוק אז אשרינו. כל השאר זו פוליטיקה".

אבל אני פותח Ynet ואני רואה מדי יום כתבות על ילדים רעבים, וזקנים שאוספים אוכל מהפחים. התחושה הכללית שהמצב רע.

"אתה חי בתחושות, אני חי בעובדות. אם היצוא עומד על כ-100 מיליארד דולר זאת אומרת שכל הדיבורים מסביב אלו דיבורי הבל של מספרי סיפורים. אנחנו הולכים וגדלים. מספר הילדים למשפחה בישראל הוא מהגבוהים ביותר בעולם המתקדם. יש צמיחה, יש פריחה ויש גם בעיות. מעולה, נתגבר עליהן. מאיימים עלינו? נתגבר. אינתיפאדה מדינית? נתגבר. אירופה רוצה להחרים? בסדר גמור היא יבשת שוקעת גם כך".

להתעלם מאירופה אלו ממש דברי כפירה.

"אבל אירופה שוקעת. אני מסתכל על ילודה. אני יודע בדיוק איפה הם חיים. המאזן הדמוגרפי שלילי בכול המדינות. הפערים בדמוגרפיה מצטמצמים על ידי מהגרים מאפריקה, בנוסף לזה המשבר הכלכלי העמוק באירופה. אני בהחלט טוען שאפשר לוותר על מרכזיותה של אירופה ולא לחשוש, יש עולם רחב וצומח מחוץ לאירופה."

אז אתה לא מתרגש מההכרה האירופית בפלסטינים ולא חושש מחרמות?

"אני לא נבהל ולא חושש. אני בעיקר בודק מספרים ושואל שאלות כמו השאלה הבאה: אני רואה שבסוריה נהרגו כמעט 200 אלף תושבים. בניגריה הורגים חופשי. בתימן איש אחיו ברעהו, ובעירק רוצחים אחד את השני ובלוב המדינה התפרקה, אין שלטון מרכזי. אבל מה שמעניין את האירופאים זו מרפסת באריאל, הרי שהסיפור כאן מתחיל ונגמר באנטישמיות. למה שהאירופאים יתמכו בפלסטינים ולא יתמכו בניגרים או בלובים או בעירקים? מה קדוש בפלסטינים? מנתונים שאספתי, התמיכה הכספית של האירופאים בפלסטינים היא הגבוהה ביותר בעולם לנפש".

אז איך את מסביר את אירופה?

"מה הבדל בין האנטישמיות של לפני מלחמת העולם השנייה לזו שאחריה? לפני המלחמה, האנטישמיות הייתה בוטה, גלויה, שגרמה לרצח של שליש מהעם היהודי. היום, המחלה נשארה, אבל לא נעים לבטא אנטישמיות גלויה, אז היא מתפרצת מכיוון אחר עם פאסון אינטלקטואלי. ולגבי חרמות שמאיימים עלינו כל הזמן, בקום המדינה היה חרם ערבי על ישראל והיינו בקושי 650 אלף איש. מה קרה לערבים ומה קרה ליהודים מאז כולנו יודעים. אפילו אנטישמים מבינים את זה". 

לידיעת ח"כ שפיר: המתנחלים חוסכים כסף

אחרי שהבנו שהמצב בארץ לא גרוע כמו שכתוב באתר של Ynet הגיע הזמן לדון בנושא נוסף שמפלגת העבודה, כלומר "המחנה הציוני", מפמפמים בבחירות האחרונות. ח"כ סתיו שפיר טוענת שכספי משלם המיסים הישראלי נגזלים על ידי המתנחלים. ובכלל טוען השמאל מזה שנים שההתנחלויות והמתנחלים עושקים את "השכונות", את הפריפריה. נראה שאין סיסמא שמעצבנת יותר את שמואל סלבין מאשר הסלוגן החביב על שפיר וחבריה: "כסף לשכונות ולא להתנחלויות".

"אלו דברי בלע אנטישמיים", חורץ סלבין ומניח את כוס הקלקר על שולחנו עמוס הספרים ועיתונים כלכליים. "תראה, אני מעשי מאוד, אני בודק מספרים כל חיי ואין שקר יותר גדול מזה".

הבמה שלך.

"לפני 1967 מצב השכונות היה יותר טוב? הרי השמאל דאז לא ספרו את השכונות. כל סיפור השכונות התחיל אחרי 1977. כשהמפא"יניקים ישבו בשלטון הם לא נגעו בשכונות כי לא הצביעו עבורם. עכשיו, אני רוצה להבין כמה עולות ההתנחלויות? כמה כסף הולך מתוך תקציב המדינה של 380 מיליארד דולר להתנחלויות? הרי הילדים שם מקבלים חינוך כמו במקומות אחרים. לשמחתנו, ממוצע הילדים שם גבוה יותר מכל הארץ ואנחנו מתברכים בזה. אני טוען הפוך, תושבי יהודה ושומרון חוסכים כסף, חוסכים ביטחון ומשליכים את נפשם מנגד במקום שישבו במקומות הללו חיילים. אותו 'מחנה ציוני' יכול להביא לי מספר אמפירית? אני טוען שכל אותם מוכני מחקר, אם אלו 'אדווה' או מכון 'מולד' הם פוליטיים מא' ועד ת'. וזה מאוד קל לבדוק. שואלים אותם שאלה פשוטה: לו יתברר שיהודה ושומרון עוזרים לכלכלה הישראלית, אתם תהיו בעד להישאר שם? התשובה שלהם היא פשוטה – לא! אז על מה כל הדיון? פוליטיקה".

אז המתנחלים חוסכים לנו כסף והבנייה ביהודה ושומרון תוזיל מחירים. אתה בעד זכות בחירה לערביי יהודה ושומרון?

"כן, אני לא מפחד מזה"

יש רק בעיה אחת קטנה של דמוגרפיה.

"במרשם האוכלוסייה של הפלסטינים ביהודה ושומרון, מספר בעלי זכות ההצבעה היו 515,000. בהנחה של מספר ילדים גדול למשפחה, עם ערביי מזרח ירושלים הם מגיעים לכ – 1,700,000 איש. זה מה שיש, אין אפילו אחד יותר וגם המספר הזה מוגזם. אם נחבר את ערביי הקו הירוק עם ערביי יהודה ושומרון, נגיע לסה"כ של 3.1 מיליון תושבים ערבים מול 6.2 מיליון תושבים יהודים שזה כשליש, לא כולל עזה כמובן. אז אני לא מפחד מזה. מעבר לזה לפי נתוני הלמ"ס מספר הלידות בקרב יהודים עולה ואצל הערבים יורד. 2.9 ילדים אצל משפחה יהודית ו-3.1 במשפחה ערבית. אני לא פוחד משום דבר".

אנשי חמאס בכנסת?

"אם חס וחלילה תהיה מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון גם אידיוט מוחלט יודע שמה שקורה בסוריה, בעירק, בתימן יתרחש כאן על גבול פתח תקווה, בזה אני בטוח. אין לי ספק שבספקות. אתה תקבל את מה שיש בעזה. בין שתי האלטרנטיבות: טרור מוחלט, כאוס וירי על שדה התעופה בבן גוריון אני מעדיף את האפשרות השנייה. מה יקרה כשכדור יפגע בשדה התעופה מהמדינה הפלסטינית? לא טיל, כדור! אתה יודע מה יהיה הנזק למשק? קשה לתאר".

יאיר לפיד? לא הקשיב, לא למד

השמאל טוען שבתקופת רבין, כשהיה הסדר מדיני, המשק צמח.

"השמאל מבלבל את המוח. במשך 30 שנה המשק צומח בממוצע של 3.5% כך קרה גם אצל רבין.המשק לא צמח בתקופת רבין יותר מתקופת נתניהו. אז השמאל אומר, נהדר. מאיימים עלינו כל הזמן בבידוד מדיני, וואלה? שבוע שעבר הגיע ראש ממשלת יפן לארץ. זה בידוד מדיני? כשיו"ר ועד עובדים של נמל דלוח אי שם בשבדיה או בנורבגיה שהחליט לא לפרוק סחורה של ישראלים מקבל כותרת, אבל כשמגיע ראש ממשלת יפן, הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, עם משלחת ענקית, זה מקבל כותרת משנית, אז אנשים חיים בתחושות. אבל המציאות הפוכה לחלוטין".

מה עמדתך לגבי המדיניות הקפיטליסטית של נתניהו. הביקורת נגדו מוצדקת?

"נתניהו הוא איש ימין בתפיסתו הכלכלית. בתפיסה המדינית הוא יותר פשרן. הוא חושב, ואני לא מסכים איתו, שהעשירים מקדמים את הכלכלה. הוא למשל חושב שאם יטילו מס הכנסה המוטיבציה הולכת ויורדת אנשים ירדו מהארץ. זו תאוריה שנתונה לויכוח בין כלכלנים אני באופן אישי לא סבור כך ואני בעד להטיל יותר מס על חברות וגם על פרטים, מי שיש לו יותר שישלם יותר."

אבל בעקבות אותו מס העשירים באמת יעדיפו לרדת מהארץ.

"זו גם טענה שהיא במסגרת האגדות האורבניות. אף אחד לא בורח לחו"ל. מי שרצה לברוח כבר ברח. הרי כל העולם בא לפה אז ללכת מכאן? אני גם בעד חוק שיקבע גובה משכורת מקסימלי בחברות ציבוריות. אין לאפשר בחוק משכורת גבוהה מעל 3.5 מיליון ₪, גם לא של מנכ"ל בנק. צריך לחתוך את זה".

יאיר לפיד, שר האוצר, מה הוא בשבילך?

"לפיד הוא בחור נחמד שיש לו כוונות טובות. התכנית 'מע"מ אפס', כמו שכל אנשי המקצוע חשבו ואמרו, גרמה נזק עצום. אנשים לא קנו דירות, קבלנים הפסיקו לבנות וכשהבינו שמע"מ אפס בטל ומבוטל אז רצו לקנות והמחיר המשיך לעלות. לפיד גרם נזק עצום למעמד הביניים ולמי שרוצה לקנות דירות. הוא לא הקשיב, לא למד והחליט החלטה נוראה. בלי שכל."

ונפתלי בנט שר הכלכלה?

"נכון לעכשיו בנט מצטיין בפוליטיקה. במשרד הכלכלה הוא היה קצת פחות מצטיין ולא עשה דברים גדולים. אנחנו בעדו, רוצים שיצליח אבל הוא לא התאמץ יותר מדי, מקווה שיגדל יתבגר, ילמד ויעשה כי יכולות יש לו."

מקור: http://ishayfridman.blogspot.co.il/2015/02/blog-post.html

אוי אוי אוי, מרצ קיבוצים נתפסו באהדת התנחלויות ונאלצו לספק הסברים

רואים את התמונה למעלה? ובכן היא מעוררת פלצות בגזרת השמאל. מדובר באיור שהועלה בעמוד הפייסבוק של התנועה הקיבוצית, כולל בעמ' של מרצ התנועה הקיבוצית, עם השאלה הבאה: "החידה השבועית לחבר - מה מייצג פיזור הנקודות האקראי בתמונה? אם אתם יודעים את התשובה אל תכתבו אותה - רק שתפו את התמונה" הסטטוס נחתם עם סמיילי.

אלא שהעלאת התמונה לא גרמה לסמיילי בקרב פעילי השמאל העמוק והאידיאולוגי. התמונה שמראה את כמות היישובים שהקימה התנועה הקיבוצית - מפעל מרשים במיוחד ללא צל צילו של ספק - עוררה גל זעם בקרב עמיתים של התנועה במפלגת מרצ. אחרי הכול, לפי התמונה הזו משתמע שהתנועה הקיבוצית גאה מאוד ביישובים שהיא הקימה בשטחים הכבושים והנוראים. כלומר בבקעת הירדן והגולן ויש אפילו כמה ביהודה ושומרון. אללה יסטור איזה מתנחלים. מהר מאוד שתפו פעילי שמאל כשהם מתייגים כל ח"כ ממרצ בדרישה להסברים ותשובות. היתכן שהתנועה הקיבוצית בהם קיבוצניקים מרצניקים גאים בהתנחלותיהם? הכמתנחלים נהיינו? הגם אתם זמבישים?

ובכן התנועה הקיבוצית גאה מאוד בזמבישיה. כך לפחות ענו בעמוד הרשמי של התנועה הקיבוצית לאחד הנודניקים ששאל: האם אתם, כלומר התנועה הקיבוצית, תומכת בכיבוש? אז מפעיל העמוד כתב שהתנועה גאה בכל יישוביה. 

כלומר, מרצ קיבוצים גאים ביישובים בגולן ובבקעת הירדן, לכל הפחות. הידד. התגובה, כמובן, הכעיסה את הכעוסים. 

מהר מאוד עמ' הפייסבוק של התנועה הקיבוצית של מרצ שכאמור גם שתפו את התמונה בגאווה רבה, החל להיות מותקף על ידי פעילי שמאל שנפגעו עד עמקי נשמתם מתמונת הנקודות. אז עמוד הפייסבוק של "מרצ קיבוצים ומושבים" נאלץ להבהיר: התנחלויות, טפו! מה פתאום.

 אחת הפעילות לא הבינה על מה הזעם בעצם כי הרי הקיבוצים היו והינם האם-אם-אמא -של-ההתנחלויות. רק עכשיו גיליתם שהקיבוצים למדו את המתנחלים איך להתנחל?  ובכלל טענה: מה לכם להלין על הזמבישים הרי רבים מהקיבוצים, בניגוד לזמבישים, הוקמו על יישובים ממש של ערבים. בעוד הזמבישים ידועים ככובשי אדמות ריקות מיישובים, אמנם עם הרבה סמטוחה חוקית, אבל ריקים מפלסטינים. אז כמו איזו רשימת שינדלר שתפה הפעילה את פשעי המלחמה של הקיבוצניקים ברשימה ארוכה. כלומר: התנחלויות/קיבוצים הכול אותו דרעק ציוני. והנה לכם הרשימה:
 

1. קיבוץ אדמית במקום הכפר הערבי אדמית

2. קיבוץ אילון במקום השבט ערב סמניה

3. קיבוץ אליפז במקום השבט אחיואת

4. קיבוץ בית-אלפא במקום בית-אילפא

5. קיבוץ בית-זרע במקום אום-ג'וני

6. קיבוץ בית-ניר במקום קידנה, ראנה וזיכרון

7. קיבוץ בית-קמה במקום השבט ערב סוארקי

8. קיבוץ ברעם במקום הכפר בירעים

9. קיבוץ ברקאי במקום הכפר חרבת ואדי ערה

10. קיבוץ גבולות במקום השבט ערב תראבין והכפר כרם סלטין

11. קיבוץ גבעת-עוז במקום הכפר זובובה

12. קיבוץ גזית במקום הכפר טירה

13. קיבוץ גל-און במקום הכפר זיתא

14. קיבוץ גן-שמואל במקום הכפר אל-מסעדי

15. קיבוץ געש במקום חרבת בלקיה

16. קיבוץ געתון במקום הכפרים ג'עתון וגיידין

17. קיבוץ גשור במקום הכפר תנוריה

18. קיבוץ גת במקום עיראק מנשיה

19. קיבוץ דביר במקום חרבת מוג'ידלאת

20. קיבוץ דליה במקום הכפר דליית א-רוחה

21. קיבוץ דן במקום ח'אן א-דוויר

22. קיבוץ הזורע במקום אבו זוריק

23. קיבוץ המעפיל במקום הכפר קאקון

24. קיבוץ העוגן במקום חרבת שיח חוסיין

25. קיבוץ הראל במקום הכפר בית ג'יז

26. קיבוץ זיקים במקום הכפר חרביה

27. קיבוץ חורשים במקום חרבת חיריש.

28. קיבוץ חצור במקום הכפר ברקה

29. קיבוץ יד-מרדכי במקום הכפר דיר-סניד

30. קיבוץ יחיעם במקום חרבת ג'ידין

31. קיבוץ יסעור במקום הכפרים בירווודמו

32. קיבוץ יקום במקום חרבת זבבידה

33. קיבוץ כפר-מנחם במקום הכפר א-תינה

34. קיבוץ כפר-מסריק במקום השבט ערב חוט

35. קיבוץ כרמיה במקום הכפר חרביה

36. קיבוץ כרמים במקום השבט הערבי רמדין

37. קיבוץ כרם-שלום במקום אבו-סלים ושבט בדואי

38. קיבוץ להב במקום חרבת חווילפה

39. קיבוץ להבות-הבשן במקום חרבת חיאם אל-ואליד

40. קיבוץ להבות-חביבה במקום חרבת גילמה

41. קיבוץ מגידו במקום הכפר לג'ון

42. קיבוץ מגן במקום הכפר שיח' נורן

43. קיבוץ מזרע במקום חרבת אל-מזרע

44. קיבוץ מסילות במקום אשרפיית ג'ברן

45. קיבוץ מעברות במקום מד-א-דיר

46. קיבוץ מענית במקום בידום

47. קיבוץ מצר במקום חרבת ביר אל-איסיאר

48. קיבוץ מרחביה במקום הכפר פולה

49. קיבוץ משמר-העמק במקום הכפרים אבו-שושה ור'וביה

50. קיבוץ נגבה במקום הכפרים בית עפה ועיראק סויאדן

51. קיבוץ נחשון במקום הכפרים דיר מוחסין ולטרון

52. קיבוץ נחשונים במקום הכפר מוזיריע

53. קיבוץ נטור על אדמות הכפר חספין

54. קיבוץ ניר-דוד במקום חרבת טוניס

55. קיבוץ נירים במקום חרבת מעין

56. קיבוץ ניר-יצחק במקום הכפר דנגור והשבט ערב- ג'רמאנה

57. קיביוץ ניר-עוז במקום הכפר עבסן והשבט ערב אל-אוואלי

58. קיבוץ סאסא במקום הכפר סעסע

59. קיבוץ סמר במקום שבט אחיואת

60. קיבוץ סער במקום הכפר א-זיב

61. קיבוץ עברון במקום חרבת כברש

62. קיבוץ עין-דור במקום הכפר אינדור

63. קיבוץ עין-החורש במקום חרבת מנשיה

64. קיבוץ עין-המפרץ על אדמותיה של עכו

65. קיבוץ עין-השופט במקום הכפר ג'וערה

66. קיבוץ עין שמר במקום חרבת כרכור

67. קיבוץ עמיר במקום הכפר דוורה

68. קיבוץ פלך על אדמות מג'ד אל-כרום ודיר אל- אסאד

69. קיבוץ רבדים במקום הכפר אל-חימה

70. קיבוץ רוחמה במקום הכפר ג'ממה

71. קיבוץ רמות-מנשה במקום הכפרים חרבת מנשיה

72. קיבוץ רמת-השופט במקום הכפר ריחניה

73. קיבוץ רשפים במקום הכפר אשרפיה

74. קיבוץ שדה-יואב במקום עיראק סואידן

75. קיבוץ שובל במקום ביר זבלה

76. קיבוץ שומריה על אדמות הכפר בית מרסים

77. קיבוץ שמיר במקום חרבת שמן

78. קיבוץ שמרת במקום השבט ערב ע'ווארנה

79. קיבוץ שניר במקום הכפרים ח'אן א-דוויר ובניאס

80. קיבוץ שער הגולן במקום אבו-נמל

81. קיבוץ שער-העמקים במקום הכפר חרתיה

82. קיבוץ שריד במקום הכפר חרבת חוניפיש

מקור:

http://ishayfridman.blogspot.co.il/2014/02/blog-post_22.html